זוכרים שכתבתי שהודו הכי לא צפויה שיש... אז זה באמת משהו שנתקלים בו כל הזמן, כל יום מזמן הפתעות ומפגשים מרתקים.
היו לי פה מלא כאלה ובחרתי להתמקד בשניים, שבאמת נשמעים כהזיה, אבל היי... זאת הודו.
הראשון מתחיל ככה, תמונת מצב... בוקר, לי-אורי בבית ספר, כפיר בעבודה, יונתן ואני במסעדה של המלון אוכלים ארוחת בוקר, אני ניגשת לבופה לאיסוף פחמימות אחרון, ו... אני שומעת ישראלי שמדבר בטלפון. לא שזה מרגש אותי כל כך, כי יש כאן מידי פעם ישראלים, אבל נעצרתי כי שמעתי שהוא מדבר על נתיבות, הישוב שהכי קרוב למושב של הוריי, אזרתי אומץ ושאלתי מה הקשר שלו לנתיבות?! ופתאום אני מבינה שמי שעומד מולי, זה בעצם אופיר שלמד איתי באותה כיתה ביסודי!!! זה לא אמיתי! כמובן שהיה מגניב להיפגש החלפנו חוויות והיה מרגש, מצחיק ובאמת הזוי.
המפגש השני היה גם במסעדה של המלון, עם ישראלית שניגשה אליי בארוחת בוקר, סתם דיברנו... ומשיחת בוקר יצא שנשארנו יחד יומיים, כולל בייביסיטר לילדים, ארוחת שישי משותפת, וחיבור שלא ניתן להסביר. למעשה אני כותבת עכשיו אחרי שנפרדנו לשלום כי היא חוזרת לארץ, ואני מרגישה כאילו אחותי באה לבקר והיא חוזרת חזרה, תחושות לא פשוטות, אני מאוד אתגעגע... היו לי יומיים מלאים בסיפורים, בצחוקים ובלמידה והיכרות של פונה מהחצר האחורית.
שתהיה טיסה נעימה חזרה ומחכה כבר למפגש הבא...
ההודים מסבירים שהמפגשים האלה הם חלק מהקארמה, יש שיגידו (באנגלית) נועד להיות, ואני עדיין אומרת הזוי...
מגניב :)
השבמחק