כשהגענו לראשונה לפונה היינו חודש וחצי במלון שהגיש ארוחות בוקר מגוונות, היה גם אוכל הודי וגם אוכל סטנדרטי סטייל פרנץ טוסט, חביתות וכו...
במלון הזה התוודעתי לראשונה לטעמים, לחריפות על הבוקר, ולאט לאט האוכל ההודי תפס יותר מקום בצלחת.
אחרי שעברנו לבית משלנו, גם אז העוזרת היתה מכינה מהמטבח ההודי, ונידהמתי כל פעם מכמה זה טעים.
למעשה התחברתי גם כי טעים וגם כי נילוו לזה שלוש סיבות נוספות:
בריאות- המטבח ההודי נותן המון כבוד לקטניות, מלא סוגיםםםם
דיאט- קמח לבן כמעט ולא בשימוש, הקמח ההודי הוא מטחינה של חיטה נקרא אתא
פשטות בעבודה- כל הבישול בסיר אחד, לא כמו אצלנו מעבירים לסיר הזה, ואז לזה, ואחרי שמסיימים המטבח במצב אנוש
אבל נתקלתי בבעיה אחת, הילדים לא אהבו... הריח, הצבע, כנראה גם הטעם, לא הסכימו לאכול.
מי שבעיקר אכל זאת אני, אז מה עושים? משלבים! שילבתי בין המטבחים, בין התבלינים שלנו לבין הניראות והמצרכים של האוכל ההודי, ולאט לאט אני מפרה את האיזון ומנסה מידי פעם גם תבלינים מקומיים.
והתוצאות זה מסתבר עובד!! והמטבח שלי השתנה לחלוטין!!
לחם לבן אוכלת ברמת טעימה מהחלה של שבת, במקום זה תופס מקום רציני הצאפטי, שזה הלחם ההודי, עשוי מאתא , מלח ומים.
מורחת על זה כל מה שהייתי מורחת על הלחם, טחינה, חלבה, יוגורט, וכו...
ולפעמים כשיוצאים לפיקניק אז גם נוטלה.
פיתות אני עדיין אופה, תמיד יש במקפיא בעיקר כי הילדים מתקשים להיפרד מזה.
ועוד השתנה זה מלא סוגים של תבשילי ירקות, מוכר בהודו בשם סבג׳י, כל ירק שהיה בסופר ונראה טרי נכנס לסיר, השילובים תמיד משתנים.
הקטניות, חברותיי החדשות שמופיעות גם בהרכבים שונים, כחלק מרוטב או כתוספת לתבשילים.
השילוב בין המטבחים הצליח, חיצונית זה נראה כמו אוכל הודי, אבל כשטועמים התיבול מעודן .
יותר.
תיהנו מהתמונות...
תבשיל דאל (עדשים כתומות) עם צאפטי
סביח צאפטי:
דוסה, יצור כלאיים של קרפ ופנקייק, רק שזה עשוי מעדשים:
