בהתחלה המשפט הזה היה נראה כמו סוג של התאבדות, להיכנס לכביש ולעצום את העיניים, אבל היום אני מבינה שהכוונה היא שאתה יכול לסמוך על האנשים שנוהגים לצידך, שיעשו הכל כדי לא לסכן אותך.
היה ברור לי שאני חייבת נהג, אבל בהחלטה של רגע הכל התהפך והחלטתי לנהוג, והנהג של מיס אלונה יצטרך לחכות, כי אני עוד לא שם.
אז איך זה עובד? אין חוקים, אין תמרורים, אין נתיבים, אין שוליים, אין מדרכות, יש רמזורים אבל לא תמיד מקשיבים להם, ובתוך כל האין הזה, יש סדר. קשה לזהות את הסדר הזה אבל אחרי התבוננות של חודש מהר מאוד הבנתי את הסדר, והצלחתי לזהות אותו.
בארץ כשאתה גורם למישהו אחר לבלום, אתה מקבל קללות וצפירות, פה מחייכים אליי, ההודים בפונה מלאים בסבלנות (אגב בדלהי הבנתי שזה לא ככה, שם עצבנים).
לנהיגה ההפוכה שבה הנהג יושב מימין התרגלתי, לנהיגה בהילוכים גם התרגלתי, ואני משנעת אותנו לכל מקום בפונה (כמובן גם כפיר נוהג).
הצפירות בפונה הם אקט של נימוס, והתראה, אני צופרת לך כי אני עוקפת אותך, ככה הנהג שלו צפרתי יודע שהוא צריך לזוז ולאפשר לי לעקוף.
בארץ כשאתה צופר הנהג שלצידך מאיץ כי מי אתה שתעקוף...
מתברר שאנחנו הישראלים צריכים ללמוד מהמנטליות ההודית, לא מהכל כן? אבל כן ללמוד להיות נחמדים, אדיבים וכאלה שלא מפסיקים לחייך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה