המשפחה שלי אירגנה לנו ערב כיפי לקראת הנסיעה, עם שיר שהם כתבו לנו וחולצות שהופקו במיוחד לטובת העיניין, קיבלנו ספר הקדשה עם מכתבים אישיים ותמונות, ואיך לומר?! העיניים לא נשארו יבשות.
אחרי כל הסידורים, הפרידות והריצות הגיעה הרגע לממש, והיום נחתנו במומבאי בבוקר. התדרוך ללי-אורי שהחל עוד בארץ כמעט עזר, הכנו אותה לרוב הדברים, לריחות, למחוסרי הבית שעטים על הרכבים, לרעש וכו...
ולמרות כל ההכנות, הנסיעה לפונה היתה קשה ומייגעת, הילדים היו חסרי סבלנות, לי-אורי הקיאה מספר פעמים, והנהג נהג כמו הודי (פרשנות: הבלמים לא נחים לרגע).
אבל הסבלנות השתלמה, ואחרי 7 שעות ו-20 דק טיסה, ו 4 שעות נסיעה, הגענו למלון דירות מפנק ביותר, התקלחנו, אכלנו ובעיקר נחנו.
ועכשיו... הגיעה שעת חצות, כולם במיטות, הבגדים בארונות ואני כותבת וחושבת על זה שתמיד היום הראשון הוא קשה, תמיד....
ומכאן עם אופטימיות זהירה לקראת ההמשך, מאחלת לכולנו שניהנה מכל רגע :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה