יום ראשון, 20 בינואר 2013

שביזות יום א

קמתי לבוקר קצת רגשני, יש עוד יותר מחודש לנסיעה אבל איכשהו קרו כמה דברים הבוקר שהולידו תגובת שרשרת רגשנית.
ולהלן הפירוט:

1. עוד לא פתחתי את העיניים בבוקר, מסתכלת על הנייד לראות מה השעה, ומחכה לי הודעה בווטסאפ, הודעה מאחותי (שגם נמצאת בשליחות) עם תמונה של האחיין המתוק שלי. הוא גדול מיונתן בחודש, ואני כל כך מתגעגעת אליו.
האומנם ההיכרות ביננו די מועטה, הוא יותר שם מכאן, אבל עדיין...
הם חוזרים לארץ ביוני, כשאנחנו כבר נהיה שם, וככה שלא יצא לנו להיות ביחד כאן.

2. הדבר השני שקרה הבוקר זה פוסט בפייסבוק של המושב, על ערב דיסקו פאב במועדון שבוע הבא. לכאורה אין כאן משהו מרגש ובכל זאת... זה פוסט שהזכיר לי שיש כאן אנשים שאני מאוד אוהבת, אנשים פעילים, יוזמים, אכפתיים, לא כולם, כן?! אבל רובם. אנשים שאני הולכת להתגעגע אליהם, אפילו מאוד (שרית חדד סטייל).

3. ואם כל זה לא הספיק, חברה העלתה קטע מתוך ספר של בחור משדרות, קטע על דרומיות מפעם, זכרונות לחיים של פעם במושב בדרום.

זה נהיה דביק מרגע לרגע... ורגע זה עוד לא נגמר, כי נוסיף לרגשנות את העובדה שהיום יום ראשון, היום הכי משביז בשבוע, בלי קשר למה שצפוי להתרחש, גם אם זה יהיה יום הכי מהנה, השביזות תמיד באזור, למה?! בלי סיבה, סתם כי זה יום ראשון.

אז בנימה אופטימית מתחילים את השבוע,
ולקינוח תמונה של יונתן בלי הקשר, סתם כי זה עושה טוב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה