זה מתחיל...

סוף פברואר... נוסעים להודו לשנתיים

לפני כשנה בן הזוג שלי כפיר העלה את האופציה לנסיעה לרילוקיישן,

חשבתי שזה יכול להיות נחמד, נחמד לעצור את החיים שלנו לרגע לראות ולהתנסות בחיים בעולם אחר.
יש לנו 2 ילדים חמודים, לי-אורי בת 6- כיתה א, ויונתן שהוא עוד מעט שנתיים, עבורם זה יהיה הכי מעניין, לי-אורי כבר מאוד מתרגשת ואנחנו מנסים לשקף את מה שהיא תראה באמצעות תמונות וסיפורים,
היא מאוד בוגרת, אבל מאוד, יודעת לשאול את כל השאלות המתקילות, ואנחנו מנסים להתמודד עם זה.
לפני חצי שנה, כפיר ואני ביקרנו בהודו בכדי לראות ביחד אם זה יכול להתאים, ואחרי ביקור שארך שבוע ראינו כמעט הכל (ויש שיגידו ועוד לא ראיתם כלום), ראינו בתים, בתי ספר, מסעדות, ועוד...
זה היה שבוע מרתק, גיליתי ארץ שבחיים לא הייתי מגיעה אליה ככה סתם מרצון חופשי, ואולי זה ככה מספר על מי שאנחנו... אוהבי טכנולוגיה, קידמה, מסעדות, ארה"ב כזה...
אנחנו לא מאלה שנזרקים, לא בסיני ולא בטבריה, פשוט לא ניהנים מזה, וזה מה שגרם להפתעה הגדולה...
בשבוע שבו היינו גילינו חיבור מדהים למקום שנראה שיש בו המון לחץ, צופרים, צועקים ובתוך כל המהומה יש שלווה, הרבה שלווה. 
אז זה הולך להיות מעניין... המעבר מאנטי הודו לפרו-הודו